בועה סטרילית

הפוסט נכתב ביום המודעות לאוטיזם ב2 לאפריל 2015

ה 2 לאפריל, יום המודעות לאוטיזם! אם ה1 לאפריל הוא יום המתיחות... בא מישהו והחליט שה2 לאפריל יהיה יום המציאות האמיתית... כמעט 20 שנה אני מתעוררת למציאות הזו, וכבר רואה מולי נער, כמעט גבר, מתנשא לגובה 1.85 מטר, עם זיפים על הלחיים, קול של אדם בוגר אך למעשה הוא ילד נצחי בן 5 בערך... בעולם של עידו הדרישות הן צנועות ובסיסיות.... בעולם של עידו הכל שמח ורגוע כל עוד הארוחות מגיעות בשעה הנכונה ביום והכל צפוי ושיגרתי וללא הפתעות... בעולם של עידו יש רק זמן אחד - ההווה! אין עבר ואין עתיד...אין צורך בזיכרונות ואין צורך לחשוש מהעתיד או לתכנן אותו... הזמנים האלו ממש לא רלוונטיים ... בעולם של עידו יש רק טוהר ותמימות, אין טיפה של רוע או זדון..... לבועה של עידו לא חודרת הפוליטיקה, לא הטרור, לא המצב הביטחוני... אין דאגות ואין חששות בנוגע לנושאים מסוג זה... כסף ממש לא חשוב בעולם של עידו..... אין לו צורך ואין בו שימוש... בעולם של עידו כולם שמחים... מיקימאוס, החיות ושאר החברים מחייכים ומאושרים... בעולם של עידו אין דאגות.....

הדאגות הן רק שלנו..... דאגות בלתי פוסקות לצרכים שלו, לשיגרה שלו, לעתיד שלו, לטוהר שלו, לבועה הסטרילית שעוטפת אותו, לעתיד הכלכלי שלו ולכך שימשיך להיות מאושר ושמח ונטול דאגות......תמיד!