דברים שכתבתי לאירוע ההשקה של "החיות של דודו"

ב31 לאוגוסט לפני 20 שנה , נולד עידו. חזרנו מבית החולים, זוג הורים ותינוק לחדר הקטן בקיבוץ, היה זה בדיוק יום הולדתי ה27, יום הולדת בו קיבלתי את המתנה היקרה ביותר, הפכתי לאמא אך יותר

.מזה, קבלתי מתנת חיים, שעיצבה את אישיותי, ערכיי וההסתכלות שלי על העולם

עידו היה תינוק מקסים, שינן את כל ספרי הילדים שהקראנו לו, הכיר את כל החיות, שיים מילים, למד בגיל 3 מספרים ומיד גם אותיות.... ואנחנו הרגשנו שיש לנו גאון קטן עם זיכרון יוצא דופן.

הילד דיבר ודקלם ספרים שלמים, אך לצד זה התחלנו גם לשים לב שבגן הוא נמצא תמיד באותה פינה, פינת הספרים, ילדים לא עניינו אותו, משחקי ילדים חברתיים גם לא ובעצם הילד קולט אין סוף מילים אך לא בונה מהם משפטים משלו. בגיל שנתיים קיבלנו את הבשורה. והתחלנו להבין איך יראו חיינו.

גן תקשורתי, קלינאיות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגית, מטפלים רגשיים, הפכו להיות

חלק בלתי נפרד מחיינו

לאט לאט ראינו שהשד לא כ"כ נורא, ואף העזנו לצאת לתקופת רילוקיישן באנגליה, תוכנית שירדה מהפרק כשעידו אובחן ובזכות גילית הפסיכולוגית שלימדה אותי שיעור ראשון בחיים בהגשמת חלומות, קבלנו את ההחלטה לא לוותר ולחוות את חוויות החיים שחלמנו עליהן, למרות הצרכים המיוחדים של עידו.

יצאנו לרילוקיישן, עידו במוטיבציה רבה למד מהר את השפה והחל לדבר באנגלית במבטא בריטי ששמור איתו עד היום. באנגליה נולדו גיא וקצת אחריו דנה , ועידו ש7 שנים היה בננו היחיד זכה במשפחה מורחבת ומאושרת.

בשנות הילדות עשינו כל שביכולתנו להרים את הרף עבור עידו ולמשוך אותו כלפי מעלה, ניסינו למגר את האקולליה (הדקלום של עידו), ליישר את עידו, לנרמל אותו אך עידו בשלו. הוא יודע מה הוא רוצה.

הדרישות שלנו ושל המערכת מעידו שידביק בהתפתחותו את מה שאמור כבר לעשות, יצרו הרבה רגעי לחץ ותסכול שהגיעו עד להתפרצויות זעם, ותוקפנות מצד עידו כלפיו וכלפי הסובבים אותו. ובמקביל, עידו הלך והשתבלל יותר ויותר בתוך עולמו הפנימי והלא מובן לנו. הרגשנו שהילד מתרחק לנו.

נקרענו בין הרצון להמשיך לדחוף את עידו לבין להניח לו להיות מי שהוא.

ההכרעה נפלה בשנת בר המצווה של עידו בה קבלנו החלטה לשחרר ולתת לעידו את החופש להיות מי שהוא. ואיך שהטבע ברא אותו. העזנו ושחררנו..... עידו עבר מבית ספר אוסישקין בכפר סבא לבית ספר לחינוך מיוחד יהודה הלוי בנתניה. לא היה קל בהתחלה, וכל ביקור בבית הספר צבט את ליבנו. הרגשנו שוויתרנו והרמנו ידיים. אך עידו כהרגלו, לימד אותנו מה טוב עבורו. בכל פעם שהגענו לבית הספר, ראינו ילד מאושר, מוקף חברים מקבוצת השווים לו והרוגע ואיכות החיים שלו ושלנו השתנו מקצה לקצה. עם השנים דעכו גם ייסורי המצפון, והבנו שעשינו את הטוב ביותר עבורו.

החיות היו מגיל צעיר אהבתו של עידו ובסביבות גיל 10 החל לצייר חיות צבעוניות ומתוקות עם הבעה של רגש ושמחה. כולם התפעלו מהפשטות של הציור והאופטימיות שמקרינות החיות.

באותה תקופה, שמענו כיצד הורים לבוגרים אוטיסטים מתמודדים עם הקושי למצוא בית לחיים עבור ילדיהם וזקוקים לסכומי כסף גדולים כדי לממן עבור ילדיהם הוסטלים לחיים. אז עלה בפעם הראשונה הרעיון לשמור את החיות ובבוא היום להרים מיזם שיבטיח את עתידו הכלכלי של עידו.

לשמחתנו המציאות בינתיים השתנתה, בגיל 18 התחלנו לחפש לעידו מסגרת לחיים, שיתאקלם בה ותהיה חלק משגרת יומו כשיגיע לגיל 21 ויסיים את לימודי החינוך המיוחד. רצינו בכפ"ס כמובן, אך לא היה מקום... ואז הציעו לנו לבדוק הוסטל חדש שמוקם בכפר יונה ע"י עמותת בר דרור (שהיא עמותה שנוסדה בכפר סבא ומפעילה כאן מספר בתים לחיים מתוך אידיאולוגיה ושליחות)

עידו זכה בבית חם לחיים ובו צוות מלאכים שעושה עבודת קודש. מאז כניסתו להוסטל משהו נרגע בעידו, הוא מאושר, מוקף בבני גילו במקום ב4 קירות ומחשב כפי שהיה בבית....

החלטנו שזו השנה להוציא את הפרויקט "החיות של דודו" אל הפועל, רגע לפני שעידו יוצא ממערכת החינוך המגוננת אל החיים. המטרה של הפרוייקט הותאמה לצרכים החדשים. מסגרות כשל עידו, משוועות לתעסוקה מכובדת עבור דייריהם. שכן המטרה היא לתת להם סדר יום ממלא כפי שכל אדם ראוי לו. אך כשמדובר באנשים עם צרכים מיוחדים, האפשרויות הן מוגבלות יותר וגם מציאת מעסיקים איננה פשוטה. ונוסיף לכך את העובדה שתקציבי הרווחה במדינתנו מוגבלים וכידוע חוק קצבאות הנכים שעלה עכשיו לסדר היום זקוק לעוד הרבה תומכים כדי לעבור.....

מתוך המציאות והצורך, החלטנו לא לחכות, אלא פשוט לעשות!

היום זוהי ירית הפתיחה לפרויקט שילווה את עידו וחבריו לשנים רבות. פרויקט שייתן להם תחושת גאווה, יספק תעסוקה וייתן להם פרנסה ראויה.

יצאנו עם קו מוצרים התחלתי, ובהמשך אנו מתחייבים להעשיר ולפתח מוצרים, להקפיד על האיכות, לחדש ולרגש, כדי לתת לכם סיבה טובה לבחור בנו בחגים, בימי הולדת , לשמח חברים, לפנק נכדים והכל עם מטרה טובה. כדי שלכם יהיה כיף לתת.....

כל מי שהגיע לכאן הערב יש לו פינה חמה בלב לרעיון שעומד מאחורי הפרוייקט, לכן כל פידבק או רעיון שתתנו לנו יתקבל באהבה.

אנחנו רואים בכם שותפים להצלחה של המיזם.

הצילומים באדיבות גילי נתיב