עידו ואמא (והחיות) טסים ללונדון - פרק ראשון - הקדמה

זהו. אנחנו על המטוס. עוד כמה דקות ממריאים וטסים ללונדון. מתחברים אל הזכרונות ואל העבר.

 כשעידו היה בן 5, יצאנו לרילוקיישן באנגליה. נסענו לשנתיים עם ילד אחד וחזרנו כעבור 4 שנים עם 3 ילדים. גיא ודנה, האחים של עידו נולדו בתקופת שגרנו באנגליה. קודם גיא ושנה לאחריו דנה. כשחזרנו לישראל הכרזתי שכגיא ודנה יהיו בשנת המצווה שלהם (שזו אותה שנה לשניהם) , אטוס איתם ללונדון ואקח אותם לראות היכן נולדו ובילו את השנה /שנתיים הראשונות של חייהם. ואכן לפני כשנה וחצי התחלנו בתכנון הטיול המדובר. באחת השיחות על תכנון הנסיעה, לה היה עד עידו, הוא התערב ואמר (באופן שאינו אופייני לו בכלל). 

 

"ואותי את לא לוקחת ללונדון?"
הסתכלתי על עידו מופתעת. רגשות קינאה אינן מאפיינות אותו. אך זה לא הקנאה שדחפה אותו להגיד את המשפט. כשעידו רוצה משהו מאוד הוא יודע להתבטא מצוין "גם אותך  אני אקח ללונדון, כשתסיים בית ספר ותהיה בן 21 אני ואתה נטוס" 

ההבטחה לא עברה על ידו.... ובאמצע שנת הלימודים האחרונה שלו בחינוך המיוחד, תוך שיחות על סיום ופרידה מבית הספר והחברים הוא הפנה אלי שאלה "ומה יקרה באוגוסט 2017?"

אתה תסיים בית ספר" השבתי"

"ומה עוד?"

מה עוד? שאלתי , סקרנית לשמוע את תשובתו. 

"הבטחת שתקחי אותי ללונדון"

"הבטחתי ואני גם אקים"

 ומאז, הרבה מחשבות חלפו על איך להתארגן לטיסה עם ילד שצמוד לשגרת החיים שלו, שונא תורים ומקומות עמוסים. ובסופו של דבר בניתי תוכנית שכל כולה מקומות שעידו יהנה בהם ויזכירו לו את חווית הילדות שחווה ב4 שנות מגוריו באנגליה, מגיל 5 ועד גיל 9. 

ולאחר שהיתה תוכנית וכרטיסי טיסה, כתבתי לעידו את התכנית במחברת ותארתי לו בדיוק מה נעשה בכל יום. באיזה שעה נקום, מתי יהיו הארוחות (פרט חשוב לרוגע של עידו), באיזה מלון נישן ומה יקרה בכל שעה של הטיול.
את המחברת הנחתי בסלון על השולחן.
ובשבת שעידו הגיע הביתה, הצעתי לו לקרוא בה.

"די די די", אמר ודחה את המחברת תוך שהוא מניח ידיו על אוזניו כדי לא לשמוע מה יש לי להגיד לו.
במשך מספר שבועות עידו נמנע מלהסתכל במחברת. בכל פעם שהגיע הביתה היא חיכתה לו במקום בולט על השולחן אך הוא לא ניגש ולא היה מוכן לקרוא.
התחלתי לחשוב שאולי זאת היתה טעות. אולי ירד לו מהנסיעה והוא נלחץ מהמחשבה שיצטרך להתאמת עם זכרונות ילדות, משימה קשה לילד כמוהו.....
ואז יום אחד שהגעתי להוסטל לאסוף אותו לשבת, הוא קרא אלי בדרכנו לאוטו 

"ומה עם התכנית שלך?"

"איזה תכנית?" שאלתי בהתממות, מחכה לשמוע מימנו את ההמשך.

"התכנית שעשית לנו ללונדון"....

ומאותו רגע הוא התחיל לדקלם בע"פ את התכנית מתחילתה ועד סופה. 

כשארזנו את התיק עם החפצים שיהיו איתו במטוס, הוא לקח את התוכנית "וגם את זה" אמר, והוסיף לתיק.
וזהו. אנחנו במטוס. התוכנית מ4:30 בבוקר בידיו. הוא נאחז בה ומידי פעם מביט בה כדי לבדוק שהכל מתקתק לפי התוכניות. 

בהמשך מבטיחה לשתף במקומות בלונדון האהובים עלינו ביותר. כמי שמכירה היטב את לונדון, אני בטוחה שהשילוב בין הטיול לחוויה עם עידו יהיו שווים קריאה אז להתראות בלונדון , שתמיד מחכה לנו.

 

 

לפרק הבא לחץ כאן

 לקריאת הפרק הבא לחץ כאן

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

סופש"ים סוף...הסופש"ים הכי כיפים

October 7, 2017

1/3
Please reload

Recent Posts