עידו ואמא (והחיות) טסים ללונדון - פרק ג- היום המרגש בחיינו
השעה 04:30 עפ"י שעון אנגליה, 06:30 עפי שעון ישראל. זהו אני כבר לא יכולה להמשיך לישון אחרי ההתרגשות הגדולה של אתמול, אני מתיישבת במיטה ומתחילה לכתוב על השעות הנפלאות שבילינו אתמול יחד אני ועידו בלונדון.
בדרך כלל, היום של עידו מתחיל מוקדם.... 6 בבוקר יקיצה טבעית. כך שב8 הבטן כבר מקרקרת ואנחנו מחוץ לחדר המלון.
דרך אגב, לא לקחנו ארוחת בוקר במלון, כי בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות מבחינה קולינרית, חבל לאכול ארוחת בוקר סטנדרטית במלון.
עדין בוקר ומוקדם, החנויות עוד סגורות, איך מתחילים את היום עד שלונדון תתעורר...? נכנסנו לסופר מרקט האיכותי ביותר של מרקס אנד ספנסר להצטייד בפירות, מאפים, יוגורט וחטיפים וצעדנו אל עבר פארק קנסינגטון. שם כבר יש כמה לונדונים שהתחילו את היום.
ישבנו על ספסל מול הברוזים והברבורים
ואכלנו את ארוחת הבוקר שלנו
איזה כיף שעידו יכול ללכת וללכת מבלי להתעייף. חצינו ברגל את קנסינגטון פארק ואת כל ההייד פארק. בדרך נהיננו מתחילתה של השלכת, ראינו סנאים רצים על הדשא מטפסים על העיצים ומפצחים ערמונים בין ענפים.
הגענו אל ההייד פארק קורנר. הפעם עידו בחר לרדת אל הטיוב שהתחשבה בו והתפנתה משאונה לכמה דקות במיוחד עבורו.
בכיכר פיקדילי הגחנו מהאדמה
עידו ניגש לבחון מקרוב את פסל קופידון שבמרכז הכיכר ואת כל 360 המעלות שסביבו.
את המשך היום נבלה במשולש הכיכרות פיקדילי- לייסטר וקובנט גרדן. אזור נפלא לבלות בו ובפרט בסופ"ש. על פי התכנית שכתבתי לעידו בשעות הצהריים אנחנו אמורים ללכת להצגה אלדין של דיסני. אך מכיוון שעם עידו לא ניתן לדעת עד הרגע האחרון אם ברגע האמת יסכים להכנס להצגה או לא, אז החלטתי להמר ולא לקנות כרטיסים מראש, אלא פשוט לחכות למצב הרוח שלו בבוקר ולפי זה לפעול.
אמנם לקחתי פה סיכון מסויים אך זה היה סיכון מחושב (תרתי משמע). לשמחתי ערב קודם, כשעידו משנן את התכנית למחר, הוא אומר לי בהתלהבות , שמחר בצהריים נראה את ההצגה של דיסני. קצת נלחצתי, מקווה שאכן נמצא כרטיסים להצגה כל כך מבוקשת. אך למלאך כמו עידו, שמבקש משהו...היקום תמיד ייתן. ואכן היקום נתן פה...ובגדול!!! ניגשנו ב10 בבוקר לקופת התאטרון , כ4 וחצי שעות לפני ההצגה.
עפי הבדיקה שעשיתי באתר, עלות כרטיס למקומות סבירים אך לא היקרים ביותר, היא כ75 פאונד. ניגשתי לקופאית והסברתי לה שאני רוצה כרטיס ב75 פאונד, אבל שתעזור לי לבחור את מקומות הישיבה הטובים ביותר בסכום זה, כי הבן שלי אוטיסט, ואם הוא לא יראה טוב או משהו יפריע לו הוא כנראה יעזוב את ההצגה באמצע. מסתבר שבלונדון יש מדיניות של כרטיסי הנחה לנכים בתיאטראות, ואחרי שהקופאית באדיבות רבה בחרה לי את הכרטיסים הטובים ביותר, הסתבר שהמחיר לכרטיס הוא רק 47 פאונד!! תוך כדי השיחה הוצאתי את כרטיס הנכה לגבות את טענתי, אך היא פשוט אמרה שהיא מאמינה לי ואין צורך בכרטיס. את האדיבות הבריטית כלפי נכים ואת המודעות כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים, פגשתי בכל תור ובכל סיטואציה שבה הייתי צריכה עזרה!!! פשוט מדהימים בגישה.
ועכשיו יש לנו 4 שעות לבילוי עד ההצגה
,מתחילים בכיכר לייסטר, בחנות
m&m
אטרקציה משפחתית נחמדה, הכוללת 3 קומות של סוכריות בכל הצבעים והשיא בה הוא קיר הסוכריות הגדול ביותר בעולם, הכולל דספנסרים של סוכריות לפי צבעים שעידו נהנה למלאות בו כוסות של סוכריות, כאילו היו אלה ברזי מים .
בחנות הוצאתי לעידו מעטפה מושקעת שדודה הדס הכינה עבורו, ובתוכה מתנת יום הולדת 21, שיקנה לו כשנהיה בחנות
וכך נראה עידו ושללו אחרי שיצאנו מהחנות
האטרקציה הבאה נמצאת ממש ממול. חנות לגו ענקית. עידו ישב ושיחק בלגו עד שניגש אליו השומר והסביר לו שזה מיועד לילדים... מיד קפצתי והסברתי לשומר שהוא כמו ילד...השומר שהבין מיד את טעותו, התנצל אלף פעמים עד שהרגעתי אותו ואמרתי לו שזה בסדר, לאוטיסטים לא כתוב על המצח שהם נכים
ואם כבר אמרנו מצח...הנה תמונה מתאימה.
מלייסטר סקוור אנחנו יורדים לקובנט גרדן הקסומה. בכל פינה בכיכר השוק הזו, מופע רחוב, זמרים ונגנים שיוצרים אוירה שלווה וטובה. חלקם מבצעים קברים לשירים שעולים על המקור. זהו מקום מושלם לקנות ארוחת צהריים בTake away ולשבת על אחד הספסלים ולהנות מהאוירה.
והנה ארוחת הצהריים המושלמת עבור כל אחד מאיתנו:
אני פשוט חולה על האוכל האסייתי בלונדון, הרשת האהובה עלי היא Itsu
מתה על השם של הרשת, מתה על העיצוב שלה והכי מתה על האוכל שלה
עכשיו ברור למה, נכון?
אוקי. עכשיו התור של הארוחה של עידו...
זהו. עכשיו אנחנו מסודרים. אוכל טוב. מוזיקה טובה ברקע... פשוט כיף.
ומה חסר לנו עכשיו? ברור... קינוח.
הקינוח שלנו הוא באדיבות דנה, אחות של עידו ששלחה לנו קישור למקומות עם הקינוחים הכי טרנדים בעיר. אנחנו בדרכנו אל הצ'יינה טאון לחנות שנקראת
המפורסמת בגלידה ירוקה (גרין טי), יש גם וניל לשמרנים, המוגשת בגביע ופל בצורת דג שנעשה במקום, מול עיניי הלקוחות
לשמרנים:
להרפתקנים:
בדרך לתאטרון, עברנו באחת הפנינות האורבניות הנחבאות של הסוהו. שהיא כמובן גם פנינה קולינרית.
אז אם אתם עוד רעבים... בתיאבון
Neal's yard
ההצגה היתה מרהיבה במיוחד. עידו ישב מהופנט ומחוייך לסירוגין...שווה!!! שווה!!! שווה!!! גם אם הייתי משלמת 75 פאונד לכרטיס.
בשעה 18 , שזה 20:00 בישראל , הגענו למלון והתחברנו אל המסך הקטן. הממש קטן.... כמובן שברגע השיא גם נגמרה חבילת הגלישה !! אז עברנו למסך יותר קטן , עידו נצמד אלי בציפייה מתוחה לקראת הכתבה, חיבק אותי , התנהגות שאינה אופיינית לו. גם הוא היה בהתרגשות גדולה לראות את הכתבה בערוץ 2. זה רגע של פעם בחיים...הרגשה שאי אפשר לתאר...החיבוק של עידו...הכתבה...ומאות או יותר ווטאפים נכנסים לטלפון... מיד אחרי הכתבה הטלפון לא הפסיק לרטוט במשך שעה.
עידו היה רעב. אז יצאנו לדייט והשארנו את כל התגובות למחר....
לחיים!!! אני חושבת שמגיע לנו להרים כוסית יחד.
זהו, עכשיו אחרי שסיימתי ונהנתי לכתוב את הבלוג, והשעה בארץ כבר 8 בבוקר, אני מתפנה לקרוא ולהגיב לכל מי ששלח לנו אתמול חיבוק והיה איתנו בערב המרגש בחיינו
וכמובן שאתם מוזמנים להמשיך לחוות איתנו דרך הבלוג את רגעי השיא של הטיול, שמחכים לנו בימים הקרובים, ביקור בעיר שבה גרנו וחזרה לילדות של עידו...וגם החיות יהיו שם.
לקריאת הפרק הבא לחץ כאן
לפרק הראשון לחץ כאן
