מבצע כנסת - חנוכה 2017
הכל התחיל מטלפון שקיבלתי מנטלי שלף, יושבת ראש ועד עובדי הכנסת, שהתגלגל לידיה לוח השנה שלנו והתקשרה בהתלהבות לברר מה אנחנו מכינים לחנוכה...
וכך הוזמנו 800 כוסות עם מטבעות שוקולד של החיות של דודו, עבור עובדי הכנסת כשי לחג.
אך לא רק הכוסות הוזמנו....גם עידו הוזמן, להגיע לכנסת למסיבת חנוכה להדליק נרות.
על ההזמנה הגדולה של הכוסות השתלטנו מהר מאוד במרכז התעסוקה של ההוסטל.
שלב ראשון: הדבקת מדבקות של החיות על המטבעות השוקולד שהוזמנו בהמוניהן ממפעל כרמית.
השלב השני , אריזת הכוסות:
וכך נראות הכוסות המוכנות בארגזים:
וזהו... הכל מוכן וארוז למשלוח.
ועד כאן החלק הקל במבצע....
יום אחרי שנחתו הכוסות בכנסת, קיבלתי טלפון מנטלי.
"אנחנו צריכים עוד 200 כוסות" היא אומרת.
"למתי", אני שואלת.
"לעוד יומיים", היא עונה
טלפון לעמי הספק.... אוקי. מחר הכוסות יהיו פה מחרתיים נארוז וביום חמישי יגיעו לכנסת.
גם זה קטן עלינו...
האתגר היחיד במבצע עדין לפנינו....
לשכנע את עידו לצאת מהשיגרה שלו כדי לנסוע לירושלים להדליק את הנרות במסיבת החנוכה ולייצג את חברי התעסוקה.
כבר מתחילת השבוע התחלתי לדבר עם עידו על כך. אך הוא שידר לחץ וחוסר שיתוף פעולה עם הרעיון, לאט לאט הוא גילה לנו מדוע הוא אינו מעונין לנסוע.
עידו לא רצה להפסיד תעסוקה ובטח לא את מסיבת החנוכה אחר הצהריים בהוסטל, ששום מסיבה אחרת לא תצליח להתחרות בה אצל עידו... מדהים לא?
מאמצי השכנוע הופנו להרגיע אותו שנספיק לחזור להוסטל בזמן למסיבה.
אך עדין עידו לא היה רגוע ובטח שלא נלהב לנסוע לכנסת. יום לפני הנסיעה לכנסת ואני כבר קוססת צפרניים, יסכים לנסוע או לא? שנוותר על זה?
אבל כמי שכל כך מכירה את עידו היה לי ברור שאסור לוותר אלא למצוא את הדרך להרגיע אותו כדי שיסכים.
ואז שלפתי את הטריקים שתמיד עובדים עם עידו.
הבטחתי לו שבדרך חזרה מירושלים נעצור בדרך לארוחת צהריים במסעדת המבורגר וצ'יפס ונגיע להוסטל ב16:00 (שעתיים לפני תחילת המסיבה שם). וכדי לתת לו את התחושה שהוא בוחר, שאלתי אותו, אתה מעדיף שאבוא הערב לקחת אותך לישון בבית או שאגיע בבוקר לקחת אותך?
"מעדיף שתבואי בבוקר"
כמובן... כמה שפחות שאשבש לו את השיגרה... ובאותו רגע חרצתי את גורל האחים של עידו לקום מוקדם ביום חופש כדי לאסוף את עידו בכפר יונה ב7 וחצי בבוקר לירושלים.
אבל ההברקה הטובה ביות היתה, כתיבת תכנית מפורטת שתרגיע את עידו, כדי שידע בדיוק בכל שעה היכן יהיה והכי חשוב... שיהיה רגוע ויראה בתכנית שיגיע בזמן למסיבת חנוכה בהוסטל.
עידו נרגע וגם אני, למען האמת....
ועכשיו אחרי שהוא מסכים לנסוע עברנו למשימה הבאה... לבקש מעידו לכתוב ברכה
אותה יקרא על הבמה לפני הדלקת החנוכיה.
בזכות רינה מההוסטל, שתמיד יודעת איך לגשת לדבר עם עידו, עידו כתב ברכה.
בשעה 20:30 היא נחתה אצלי בווטסאפ והועברה לנטלי, שהמתינה לטקסט.
זהו... עכשיו אפשר ללכת לישון רגועים...מחר מחכה יום מרגש....
ברבע ל 9 בבוקר כבר היינו בסלפי למרגלות הכנסת....
עידו רגוע, אוחז בידו את הברכה שכתב.
נכנסנו לאולם לסיבוב הכירות בין עידו, הבמה והחנוכיה....
הקהל נכנס והתיישב, עידו רגוע לגמרי יושב בשורה הראשונה וממתין.
ואז קרה הקסם שבשבילו לא ויתרתי גם כשהיה נראה בלתי אפשרי לשכנע את עידו לנסוע לכנסת...
הקסם הזה שקורה כל פעם שעידו עולה על במה, אוחז מקרופון ורואה את הקהל מולו.....אנרגיה שאי אפשר להסביר אותה שקוראת בסיטואציה הזו וגורמת לכולם להתרגש למראה השמחה שמציפה את הילד....
ושעה אחרי, בפני קהל חדש, עידו שוב עלה לבמה והפעם הדליק את החנוכיה עם מנכ"ל הכנסת....
קיבלנו סיור עם מדריך פרטי בכנסת
בזמן ההסברים עידו ישב רגוע ושקט. האם הקשיב? מה הבין? אלו דברים שקשה לדעת אצל עידו.... אך כששאלתי אותו מי האיש בתמונה באולם המליאה של הכנסת הוא השיב.... הרצל! ואני שמחתי לדעת לראשונה שעידו יודע מי היה הרצל.....
התחנה האחרונה שלנו בדרך הביתה היתה כמובן המבורגר וציפס.... ולהוסטל הגענו בשעה 15!!!
עידו חזר להוסטל שבע ומרוצה......
